הגה

Hebrew

Etymology 1

Root
ה־ג־ה (h-g-h)

Noun

הֶגֶה • (hége) m (plural indefinite הֲגָאִים) [pattern: קֶטֶל]

1. (grammar) phoneme
   • Tanach, Job 37:2, with translation of the King James Version:

     שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ בְּרֹגֶז קֹלוֹ; וְהֶגֶה מִפִּיו יֵצֵא.

     shim'ú shamóa' bərógez qoló; vəhége mipív yetzé.

     Hear attentively the noise of his voice; and the sound that goeth out of his mouth.

Derived terms

• תּוֹרַת הַהֶגֶה (torát hahége, “phonetics”)

Verb

הָגָה • (haga) third-singular masculine past (pa'al construction, passive counterpart נֶהֱגָה)

1. to pronounce

Conjugation

Conjugation of הָגָה (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לַהֲגוֹת action noun: הֲגִיָּה passive participle: הָגוּי
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הָגִיתִי		הָגִינוּ
	second	הָגִיתָ	הָגִית	הֲגִיתֶם1	הֲגִיתֶן1
	third	הָגָה	הָגְתָה	הָגוּ
present		הוֹגֶה	הוֹגָה	הוֹגִים	הוֹגוֹת
future	first	אֶהֱגֶה		נֶהֱגֶה
	second	תֶּהֱגֶה	תֶּהֱגִי	תֶּהֱגוּ	תֶּהֱגֶינָה2
	third	יֶהֱגֶה	תֶּהֱגֶה	יֶהֱגוּ	תֶּהֱגֶינָה2
imperative		הֲגֵה	הֲגִי	הֲגוּ	הֲגֶינָה2
notes		Pronounced הָגִיתֶם and הָגִיתֶן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

Etymology 2

Noun

הֶגֶה • (hége) m (plural indefinite הֲגָאִים) [pattern: קֶטֶל]

1. steering wheel