החטיא

Hebrew

Root
ח־ט־א (ḥ-ṭ-ʾ)

Verb

הֶחְטִיא • (khetí') third-singular masculine past (hif'il construction)

1. to miss, be off target

Conjugation

Conjugation of הֶחְטִיא (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַחְטִיא action noun: הַחְטָאָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הֶחְטֵאתִי		הֶחְטֵאנוּ
	second	הֶחְטֵאתָ	הֶחְטֵאת	הֶחְטֵאתֶם	הֶחְטֵאתֶן
	third	הֶחְטִיא	הֶחְטִיאָה	הֶחְטִיאוּ
present		מַחְטִיא	מַחְטִיאָה	מַחְטִיאִים	מַחְטִיאוֹת
future	first	אַחְטִיא		נַחְטִיא
	second	תַּחְטִיא	תַּחְטִיאִי	תַּחְטִיאוּ	תַּחְטֶאנָה1
	third	יַחְטִיא	תַּחְטִיא	יַחְטִיאוּ	תַּחְטֶאנָה1
imperative		הַחְטֵא	הַחְטִיאִי	הַחְטִיאוּ	הַחְטֶאנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

References

• “החטיא” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language