יֵינְטִי
Jump to navigation
Jump to search
Judeo-Italian
[edit]Noun
[edit]יֵינְטִי (yenəṭi /jenti/) f pl
- plural of יֵינְטַה (yenəṭa /jenta/): peoples
- 16th century [750–450 BCE], “לוּ לִיבֵירוֹ דֵי יְחֵזְקְאֶל [Lu libero de Jezekièl, The Book of Ezekiel]”, in נְבִיאִים [Neviim, Prophets][1] (manuscript), translation of נְבִיאִים [Nəvīʾīm, Prophets] (in Biblical Hebrew), chapter 5, verse 5:
- קוּסִי דִיסֵי דוּמֵידֵית דֵית קוּוֵיסְטַה יְרוּשַלַיִם אֵינְפֵֿירַה לִי יֵינְטִי פוּסִי אֵיסַה אֵי לִי קוּנְטוֹרְנִי סוּאִי טֵירִי (Judeo-Roman)
- qusi dise dumedeṯ deṯ quvesəṭah yərušalayim ʾenəp̄erah li yenəṭi pusi ʾesah ʾe li qunəṭorni suʾi ṭeri
- /Cusì disse Dumedeo Deo: "Quvesta Irušalajim; enfera li jenti pusi essa, e li cuntorni sui terri"/
- Thus said the Lord God: "This [is] Jerusalem, I set it amidst the peoples, and its borders [are] lands"