ניקר

Hebrew

Root
נ־ק־ר (n-q-r)

Verb

ניקר / נִקֵּר • (nikér) third-singular masculine past (pi'el construction)

1. to dig, chisel (esp. to whet a millstone).
2. to bore, perforate; to put out.
   • Numbers 16:14

     הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם, תְּנַקֵּר

     Wilt thou put out the eyes of these men?"

3. (esp. (of birds, mice, serpents etc.) to pick, gnaw at.

Conjugation

Conjugation of ניקר / נִקֵּר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְנַקֵּר action noun: ניקור / נִקּוּר
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	ניקרתי / נִקַּרְתִּי		ניקרנו / נִקַּרְנוּ
	second	ניקרת / נִקַּרְתָּ	ניקרת / נִקַּרְתְּ	ניקרתם / נִקַּרְתֶּם	ניקרתן / נִקַּרְתֶּן
	third	ניקר / נִקֵּר	ניקרה / נִקְּרָה	ניקרו / נִקְּרוּ
present		מְנַקֵּר	מְנַקֶּרֶת	מְנַקְּרִים	מְנַקְּרוֹת
future	first	אֲנַקֵּר		נְנַקֵּר
	second	תְּנַקֵּר	תְּנַקְּרִי	תְּנַקְּרוּ	תְּנַקֵּרְנָה1
	third	יְנַקֵּר	תְּנַקֵּר	יְנַקְּרוּ	תְּנַקֵּרְנָה1
imperative		נַקֵּר	נַקְּרִי	נַקְּרוּ	נַקֵּרְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

References

• H5365 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible
• “ניקר” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language