פַֿארֵי

Judeo-Italian

Etymology

From Classical Latin faciō, facere, from Proto-Italic *fakjō, from Proto-Indo-European *dʰh₁kyéti, derived from an extension of the root *dʰeh₁- (“to put, place, set”).

Verb

פַֿארֵי (p̄aʔre /fare/)

1. (transitive with אַה) to do (to)
   • 16^th century [750–450 BCE], “לוּ לִיבֵירוֹ דֵי יִרְמִיַהוּ [Lu libero de Jirmiau, The Book of Jeremiah]”, in נְבִיאִים [Neviim, Prophets]‎^[1] (manuscript), translation of נְבִיאִים (Nəvīʾīm, “Prophets”) (in Biblical Hebrew), chapter 7, verse 12, leaf 1, lines 26–28:

     קֵי יִיטִי מוֹ אַה לוּ לוּקוֹ מִיאוֹ קֵי אִין שִילוֹ קֵי אַלְבֵירְגַאיִי לוּ נוּמוֹ מִיאוֹ לַה אִין פְרִימַה אֵי וֵידִיטִי קוּוֵילוֹ קֵי פֵֿיצִי אַה אֵיסוֹ פֵיר מַאלוֹ דֵי לוּ פוּפֵילוּ מִיאוֹ יִשְרַﭏ׃ (Judeo-Roman)

     qe yiti mo ʔah lu luqo miʔo qe ʔin šilo qe ʔaləberəgayi lu numo miʔo lah ʔin pərimah ʔe wediti quwelo qe p̄eṣi ʔah ʔeso per maʔlo de lu pupelu miʔo yišəraʔel.

     /Che jiti mo a lu luco mio che in Šilo, che albergaji lu numo mio là in prima, e vediti quello che feci a esso, per malo de lu pupelu mio Yišəraʾel./

     Now go to my place that [is] in Shiloh, where I caused my name to dwell at first, and see what I did to it, for [the] wickedness of my people Israel.

2. (transitive) to make
   • 16^th century [750–450 BCE], “לוּ לִיבֵירוֹ דֵי יִרְמִיַהוּ [Lu libero de Jirmiau, The Book of Jeremiah]”, in נְבִיאִים [Neviim, Prophets]‎^[2] (manuscript), translation of נְבִיאִים [Nəvīʾīm, Prophets] (in Biblical Hebrew), chapter 7, verse 18, leaf 2, right page, lines 10–13:

     לִי פִֿילְייוּלִי קוֹלְײֵנוֹ לֵינִי אֵי לִי פַאטֵירִי אַצֵינֵינוֹ לוּ פֿוּקוֹ אֵי לִי פֵֿימֵינִי אַמַאסֵינוֹ מַאסַה פֵיר פַֿארֵי נֵיווּלִי אַה אוֹפֵירַה דֵי לִי צֵילִי אֵי מֵישַאנוֹ מֵישַאמֵינְטִי אַה דֵיאִי אַלְטֵירִי פֵיר אִנְקֵירוּפֵיטִיאַרֵי מִי׃ (Judeo-Roman)

     Li p̄iləyyuli qoləyyeno leni ʔe li paʔṭeri ʔaṣeneno lu p̄uqo, ʔe li p̄emeni ʔamaʔseno maʔsah per p̄aʔre newuli ʔah ʔoperah de li ṣeli, ʔe mešaʔno mešaʔmenəṭi ʔah deʔi ʔaləṭeri per p̄aʔre ʔinəqerupetiʔare mi.

     /Li figliuli coglieno leni, e li pateri accenneno lu fuco, e li femmeni ammasseno massa per fare nevuli a opera de li celi, e mesciano mesciamenti a dei alteri per fare incherupetiare mi./

     The children [are] gathering wood, and the fathers kindling the fire, and the women kneading the dough, to make cakes to the sky, and [are] pouring out drink offerings to other gods to provoke me.

3. (transitive, + a verb in the infinitive) to cause to, to make, to have
   • 16^th century [750–450 BCE], “לוּ לִיבֵירוֹ דֵי יִרְמִיַהוּ [The Book of Jeremiah]”, in נְבִיאִים [Neviim, Prophets]‎^[3] (manuscript), translation of נְבִיאִים [Nəvīʾīm, Prophets] (in Biblical Hebrew), chapter 31, verse 9, leaf 27, right page, lines 6–9:

     אִין פְלַאנְטוֹ וֵירַאנוֹ אֵי אִין רֵיפְיַיאטַאמֵינְטִי קוּנְדוּרַאייוֹ אֵיסִי פַֿארַאייוֹ יִירֵי אֵיסִי אַה פְֿלוּמִי דֵי אַקוּוִי אִין וִיאַה דֵירִיטַה נוּן סֵירַאנוֹ אִינְצַאנְפַאטִי אִין אֵיסַה קֵי פֿוּאִי אַה יִשְרַﭏ אַה פַאטֵירוֹ אֵי אֶפְֿרַיִם פֵֿירְצוּרוֹ מִיאוֹ אֵיסוֹ׃ (Judeo-Roman)

     ʔin pəlaʔnəṭo veraʔno ʔe ʔin repəyyaʔṭaʔmenəṭi qunəduraʔyyo ʔesi p̄aʔraʔyyo yire ʔesi ʔah p̄əlumi de ʔaquwi ʔin wiʔah deriṭah nun seraʔno ʔinṣaʔnəpaʔṭi ʔin ʔesah qe p̄uʔi ʔah yišəraʔel ʔah paʔṭero ʔe ʔep̄ərayim p̄erṣuro miʔo ʔeso.

     /In planto verranno e in repjjatamenti cundurrajjo essi; farajjo jire essi a flumi de acqui, in via derita — nun seranno incianpati in essa — ché fui a Yišəraʾel a patero, e ʾEp̄ərayim ferzuro mio esso./

     They shall come weeping, and with petitions will I lead them: I shall make them go to rivers of waters, in a right way—they will not stumble in it—for I was a father to Israel, and Ephraim [is] my firstborn.

Conjugation

• Indicative:

• Present:

פַֿאנוֹ (p̄aʔno /⁠fanno⁠/, 3^rd-person plural)

• Past historic:

פֵֿיצִי (p̄eṣi /⁠feci⁠/, 1^st-person singular)

פֵֿיצֵי (p̄eṣe /⁠fece⁠/, 3^rd-person singular)

• Future:

פַֿארַאייוֹ (p̄aʔraʔyyo /⁠farajjo⁠/, 1^st-person singular)

• Subjunctive:

• Present:

פַֿאצַה (p̄aʔṣah /⁠faccia⁠/, 3^rd-person plural)

Noun

פַֿארֵי (p̄aʔre /fare/) m

1. the act of doing; doing
   • 16^th century [750–450 BCE], “לוּ לִיבֵירוֹ דֵי יִרְמִיַהוּ [Lu libero de Jirmiau, The Book of Jeremiah]”, in נְבִיאִים [Neviim, Prophets]‎^[4] (manuscript), translation of נְבִיאִים (Nəvīʾīm, “Prophets”) (in Biblical Hebrew), chapter 7, verse 13, leaf 1–2, text line 28 (leaf 1)—2 (leaf 2):

     אֵי מוֹ פֵיר לוּ פַֿארֵי ווּאִי טוּטִי לִי ¶ אוֹפֵירִי קוּוֵיסְטִי דִיטוֹ דֵי דוּמֵידֵית אֵי פַֿאוֵילַאיִי אַה ווּאִי אַדֵיצֵיפַאנוֹ אֵי פַֿאוֵילַאנוֹ אֵי נוּן אִנְטֵינֵיסְטֵיווֹ אֵי קְלַאמַאיִי ווּאִי אֵי נוּן רֵיסְפוּנֵיסְטֵיווֹ׃ (Judeo-Roman)

     ʔe mo per lu p̄aʔre vuʔi ṭuṭi li ʔoperi quwesəṭi diṭo de dumedeṯ ʔe p̄aʔwelaʔyi ʔah wuʔi ʔadeṣepano ʔe p̄aʔwelaʔno ʔe nun ʔinəṭenesəṭewo ʔe qəlaʔmaʔyi wuʔi ʔe nun resəpunesəṭewo.

     /["]E mo, per lu fare vui tutti li operi questi", ditto de Dumedeo, "E favellaji a vui, addecepanno e favellanno, e nun intenestevo; e clamaji, e nun respunnestevo["]/

     ["]And now, for your doing all these works," [was] the word of the Lord, "And I spoke to you, making haste and speaking, and you did not listen; and I called, and you did not answer["]