פילפל

Hebrew

Etymology

Root
פ־ל־פ־ל (p-l-p-l)

From Persian پلپل، from Indo-Aryan.

Verb

פילפל / פִּלְפֵּל • (pilpél) third-singular masculine past (pi'el construction)

1. to pepper, to spice with pepper
2. to debate for a long time

Conjugation

Conjugation of פילפל / פִּלְפֵּל (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְפַלְפֵּל action noun: פילפול / פִּלְפּוּל
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	פילפלתי / פִּלְפַּלְתִּי		פילפלנו / פִּלְפַּלְנוּ
	second	פילפלת / פִּלְפַּלְתָּ	פילפלת / פִּלְפַּלְתְּ	פילפלתם / פִּלְפַּלְתֶּם	פילפלתן / פִּלְפַּלְתֶּן
	third	פילפל / פִּלְפֵּל	פילפלה / פִּלְפְּלָה	פילפלו / פִּלְפְּלוּ
present		מְפַלְפֵּל	מְפַלְפֶּלֶת	מְפַלְפְּלִים	מְפַלְפְּלוֹת
future	first	אֲפַלְפֵּל		נְפַלְפֵּל
	second	תְּפַלְפֵּל	תְּפַלְפְּלִי	תְּפַלְפְּלוּ	תְּפַלְפֵּלְנָה1
	third	יְפַלְפֵּל	תְּפַלְפֵּל	יְפַלְפְּלוּ	תְּפַלְפֵּלְנָה1
imperative		פַּלְפֵּל	פַּלְפְּלִי	פַּלְפְּלוּ	פַּלְפֵּלְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

See also

• הִתְפַּלְפֵּל (hitpal'pél)