קפא

Hebrew

Etymology 1

Root
ק־פ־א (q-p-ʾ)

From the root ק־פ־א (q-p-ʾ).

Verb

קָפָא • (kafa) third-singular masculine past (pa'al construction)

1. to freeze
2. to solidify

Conjugation

Conjugation of קָפָא (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לקפוא / לִקְפֹּא action noun: קְפִיאָה passive participle: קָפוּא
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	קָפָאתִי		קָפָאנוּ
	second	קָפָאתָ	קָפָאת	קְפָאתֶם1	קְפָאתֶן1
	third	קָפָא	קָפְאָה	קָפְאוּ
present		קוֹפֵא	קוֹפֵאת	קוֹפְאִים	קוֹפְאוֹת
future	first	אֶקְפָּא		נִקְפָּא
	second	תִּקְפָּא	תִּקְפְּאִי	תִּקְפְּאוּ	תִּקְפֶּאנָה2
	third	יִקְפָּא	תִּקְפָּא	יִקְפְּאוּ	תִּקְפֶּאנָה2
imperative		קְפָא	קִפְאִי	קִפְאוּ	קְפֶאנָה2
notes		Pronounced קָפָאתֶם and קָפָאתֶן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

Etymology 2

Ultimately borrowed from Ancient Greek κάππα (káppa).

Proper noun

קָפָּא • (káppa) f

1. Alternative form of כָּפָּא