תקיעה

Hebrew

Etymology

Root
ת־ק־ע (t-q-ʿ)

Verbal noun of תָּקַע (taká').

Noun

תְּקִיעָה • (t'ki'á) f (plural indefinite תְּקִיעוֹת, singular construct תְּקִיעַת־) [pattern: קְטִילָה]

1. blast (such as of a horn or trumpet)
2. (Judaism) tekiah; one long blast of a shofar
3. insertion
4. (slang) problem, disaster

Declension

Declension of תְּקִיעָה

Number	Isolated forms		With possessive pronouns
	State	Form	Person	singular		plural
				m.	f.	m.	f.
singular	indefinite	תְּקִיעָה	first	תְּקִיעָתִי		תְּקִיעָתֵנוּ
	definite	הַתְּקִיעָה	second	תְּקִיעָתְךָ	תְּקִיעָתֵךְ	תְּקִיעַתְכֶם	תְּקִיעַתְכֶן
	construct	תְּקִיעַת־	third	תְּקִיעָתוֹ	תְּקִיעָתָהּ	תְּקִיעָתָם	תְּקִיעָתָן
plural	indefinite	תְּקִיעוֹת	first	תקיעותיי / תְּקִיעוֹתַי		תְּקִיעוֹתֵינוּ
	definite	הַתְּקִיעוֹת	second	תְּקִיעוֹתֶיךָ	תקיעותייך / תְּקִיעוֹתַיִךְ	תְּקִיעוֹתֵיכֶם	תְּקִיעוֹתֵיכֶן
	construct	תְּקִיעוֹת־	third	תְּקִיעוֹתָיו	תְּקִיעוֹתֶיהָ	תְּקִיעוֹתָם	תְּקִיעוֹתָן

Coordinate terms

• (tekiah): תְּרוּעָה (t'ru'á), שְׁבָרִים (sh'varím)